מדינת ישראל נ. אברהים אלסייד 

בבית המשפט העליון

בש"פ  6483/08
בש"פ  6984/08
 

בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר
 

המבקשת בבש"פ 6483/08 והמשיבה בבש"פ 6984/08:
 מדינת ישראל
 

 נ  ג  ד
 
                  
המשיבים בבש"פ 6483/08
 1. אברהים אלסייד
 והמבקשים בבש"פ 6984/08:
 2. רמי אלסייד
 3. סאלח אלסייד
 
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:                     כ"ג באב תשס"ח (24.8.08)
בשם המבקשת:                      עו"ד מ' אומיד
בשם המשיבים:                      עו"ד מ' רובינשטיין; עו"ד א' שפקמן
 

החלטה
 
           בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בבש"פ 6483/08 (להלן: המשיבים) בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת.פ. 8305/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע או עד שיעמדו בתנאי השחרור בערובה שקבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וזאת על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). הבקשה הוגשה ביום 21.7.2008 אולם נדונה רק כעת, לאור מספר בקשות דחייה שהגישו הצדדים.
           בד בבד, ביום 7.8.2008, הגישו המשיבים ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 27.7.2008 (בש"פ 6984/08), ועל פי החלטתו של כבוד השופט א' גרוניס מיום 11.8.2008, הדיון בשני התיקים אוחד בפניי, כדי ששני ההליכים יישמעו יחדיו.

הרקע העובדתי

1.        נגד המשיבים הוגשו כתבי אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחסים להם חמש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ומספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. כתב האישום נגד המשיבים 1-2 הוגש ביום 28.10.2007 ואילו כתב האישום נגד המשיב 3 הוגש ביום 11.11.2007. ביום 13.11.2007 הוגש נגד המשיבים כתב אישום מאוחד ומתוקן והתיקים בעניינם אוחדו.

2.        על פי הנטען בכתבי האישום, בין משפחת המשיבים לבין משפחתו של סמי מוסלם אלסייד (להלן: המשפחה היריבה) קיים סכסוך. ביום 20.10.2007 חסמו המשיב 2 - שהיה מצויד באקדח - ואחיו הקטין כביש, על יד גן הילדים הממוקם בשבט אלסייד, באמצעות סוללת עפר. למקום הגיעו חסן מוסלם אלסייד (להלן: חסן), מג'ד אלסייד ובנו בן הארבע מהמשפחה היריבה (להלן: הקטין). מיד לאחר מכן הגיעו למקום המשיבים 1 ו-3. המשיב 1 יצא מרכבו והחל לירות בנשק מסוג עוזי לעבר הנוכחים, וכתוצאה מכך נפגע חסן בירכו. למקום הגיעו בני משפחה נוספים מהמשפחה היריבה, אשר נחלצו לעזרת בני משפחתם. המשיב 1 ירה מספר פעמים לעבר בני המשפחה היריבה, ופגע בדלאל מוסלם אלסייד, בחסן ובסלימאן מוסלם אלסייד. המשיב 1 המשיך לירות עד שנגמרה לו התחמושת והוא נמלט מהמקום. במקביל, כאשר ניסה אחד מבני המשפחה היריבה, סעיד מוסלם אלסייד (להלן: סעיד), לסייע לחסן, שלף המשיב 2 אקדח והצמידו לראשו של סעיד. סעיד הרים את ידיו, והמשיב 3 ירה לעברו ופגע בו ברגלו. לאחר שסעיד נפגע, המשיך המשיב 2 לירות לעבר בני המשפחה היריבה. כתוצאה מהירי של המשיבים, נפגע גם הקטין. במהלך האירוע המתואר, הגיעו למקום כ-250 אנשים והתפתחה קטטה שלוותה ביידוי אבנים.

3.        עם הגשת כתבי האישום נגד המשיבים ביקשה המבקשת את מעצרם עד תום ההליכים. ביום 31.12.2007 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד להחלטה אחרת. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים וכן קיבל את המלצת שירות המבחן לפיה טרם בשלו התנאים לשקול את שחרורם של המשיבים ממעצר, כל עוד לא הושלמו הליכי ה"סולחה" בין המשפחות המסוכסכות.

4.        ביום 24.2.2008, לאחר קבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב 2 ותסקיר בעניינו של המשיב 3, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי סבר כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי לאיין את הסכנה הנשקפת מהמשיבים, כל עוד לא נכרת הסכם "סולחה".

5.        ערר שהגישו המשיבים על החלטה זו, נדחה על ידי בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור) ביום 7.3.2008.

6.        ביום 15.6.2008 הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר, במסגרתה הוצעה חלופת מעצר במסגרת מעצר בית מלא בכפר שיבלי ובכפר מצר, לאור חתימתו של הסכם סולחה. ביום 15.7.2008 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורם של המשיבים בתנאים לחלופת מעצר. נקבע כי המשיבים 1 ו-3 ישהו במעצר בית מלא בכפר קרע, תחת פיקוחם של שני מפקחים, ואילו המשיב 2 ישהה במעצר בית מלא בכפר שיבלי, כולם תחת איזוק אלקטרוני. כן נקבע, כי כל אחד מהמשיבים יפקיד סך של 50,000 ש"ח (להלן: סכום ההפקדה) וכן כי כל אחד מהמשיבים וכל אחד מן הערבים יחתום על ערבות כספית בסך 200,000 ש"ח. ביום 17.7.2008, משטרם הפקידו המשיבים את הסכומים שנקבעו, החליט בית המשפט המחוזי כי המשיבים יובאו בפני שופט תורן ביום 20.7.2008, אלא אם כן ימלאו אחר תנאי השחרור בערובה. לבקשת המשיבים, ניתנה ארכה בת שבוע ימים להפקדת הכספים והערבויות.
           ביום 27.7.2008 נענה בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים והורה על הפחתת סכום ההפקדה שעל כל אחד מהמשיבים להפקיד, כך שיעמוד על 40,000 ש"ח, זאת לאור חוסר יכולתם של המשיבים לגייס את סכום ההפקדה שנקבע.

7.        כתב האישום הוקרא למשיבים ביום 15.11.2007 וביום 28.11.2007 השיבו לאשמה. ביום 23.3.2008 החלה פרשת התביעה במשפטם של המשיבים ומאז נשמעו תשעה עדי תביעה (מתוך עשרים עדי תביעה המפורטים בכתב האישום). המשך ההוכחות בתיק נקבע לימים 14.12.2008 ו-28.12.2008.

טענות המבקשת

8.        לטענת המבקשת, מעשיהם החמורים של המשיבים מעידים על מסוכנות גבוהה. על כן, שחרורם של המבקשים ממעצר, בלא שמילאו אחר תנאי הערובה שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, מעורר חשש כבד כי המשיבים יסכנו את ביטחון בני המשפחה היריבה בפרט ואת ביטחון הציבור בכלל. ב"כ המבקשת, עו"ד מ' אומיד, ביקשה להדגיש, כי על אף קיומה של סולחה, עדיין גלומה במשיבים מסוכנות. 

9.        בדיון שבפניי חזרה ב"כ המבקשת על טענותיה והוסיפה כי סכום ההפקדה שנקבע על ידי בית המשפט קמא הינו סביר, גם בהתחשב במצבם הכלכלי של המשיבים, ואין להפחיתו. עו"ד אומיד ביקשה להזכיר את חומרת האירוע שבו מדובר, במהלכו נפצעו חמישה אנשים מירי, לרבות קטין.

טענות המשיבים

10.      לטענת המשיבים, טעה בית המשפט קמא שעה שלא הפחית - עוד יותר - את סכום ההפקדה שעל כל אחד מהמשיבים להפקיד. לטענתם, חלופת המעצר הינה רחוקה ממקום מגורי המשפחה היריבה ובנוסף נערך הסכם סולחה, המעיד על צינון הרוחות, ובאלה יש כדי להפחית את הסכנה הלכאורית הצפויה משחרורם של המשיבים. במסגרת הסכם הסולחה, שולם על ידי המשיבים למשפחה היריבה סכום כסף ניכר, אשר הותיר את המשיבים ומשפחתם ללא יכולת כלכלית לשלם את סכום ההפקדה שנקבע.

11.      המשיבים מוסיפים, כי הם עתידים לשהות במעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני, המהווה אמצעי פיקוח נוסף אשר יש בו כדי להפחית את הסכנה הלכאורית משחרורם של המשיבים.

12.      מאחר שמועד ההוכחות הבא נקבע ליום 14.12.2008, המשיבים עתידים לשהות במעצר למעלה משנה, וזאת כאשר פרשת התביעה טרם הסתיימה.

13.      לטענת המשיבים, בנסיבות אלה, האיזון בין היכולת הכלכלית של המשיבים לבין הסכנה הצפויה משחרורם לחלופת מעצר, מצדיק את הפחתת סכום ההפקדה שעל כל אחד מהמשיבים לשלם כתנאי לשחרורו. לאור האמור, מבקשים המשיבים להפחית את סכום ההפקדה כאמור ולהורות על חתימת ערבות צד ג' נוספת כתנאי לשחרורם.

14.      בדיון שבפניי ציין ב"כ המשיבים, עו"ד מ' רובינשטיין, כי מדובר באנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי - האחד חייל בצה"ל והשניים האחרים עבדו למחייתם עובר לאירוע. לדבריו, תסקירי שירות המבחן בעניין המשיבים היו חיוביים. עו"ד רובינשטיין עמד על הקושי של המשיבים ובני משפחותיהם - שהינם אנשים קשי יום - להשיג את סכום ההפקדה הנדרש, לאחר שבמסגרת הסולחה שולם סכום של כ-250,000 ש"ח למשפחה היריבה. ב"כ המשיבים ציין כי אין היגיון בכך שבעלי אמצעים יוכלו להשתחרר ממעצר באמצעות ערבות ואילו חסרי אמצעים לא יוכלו לעשות כן.

דיון והכרעה

15.      בפניי, כאמור שתי בקשות: האחת, בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם; השנייה, בקשה להפחית את סכום ההפקדה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי כתנאי לשחרורם של המשיבים למעצר בית. שתי הבקשות שלובות אחת בשנייה.

16.      ביסוד הבקשה להפחית את סכום ההפקדה, גלומה ההנחה כי קיימת עילה למעצרם של המשיבים, אלא שנקבע על ידי בית המשפט קמא - ועל כך אין עורר - כי ניתן לאיין את המסוכנות הגלומה במשיבים (וזאת לאחר שהושגה סולחה בין המשפחות היריבות) בדרך של חלופת מעצר במקום המרוחק ממקום מגורי המשפחה היריבה, בתנאים כספיים מסוימים ותחת איזוק אלקטרוני.

17.      לאחר שעיינתי בשתי הבקשות ושמעתי את באי כוח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לשתי הבקשות, דהיינו, יש להאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש על ידי המבקשת, אולם המשיבים יוכלו להשתחרר ממעצרם לאחר שימלאו את התנאים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט קמא, בכפוף לשינויים שיפורטו להלן בגובה הערבויות שנקבעו.

18.      ברור כי משעה שנקבע על ידי בית המשפט קמא כי ניתן לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר בכפוף לתנאים, הרי יש להקפיד על כך שקביעה זו לא תהא בגדר "מס שפתיים" בלבד, אלא יש לקבוע ערבות שמחד יהא בה כדי להרתיע את המשיבים מלהפר את תנאי השחרור, ומצד שני, עליה לעמוד על רף שיהיה ביכולתם להפקידו, כך שלא תאויין האפשרות לשחררם [ראו: בש"פ 11281/05 ברדע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005)]. בענייננו, למעשה אין חולק כי אין ביכולתם של המשיבים, בשלב זה, להפקיד את הסכומים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, וזאת נוכח מצבם הכלכלי. עצם העובדה כי חלף למעלה מחודש מאז החלטתו של בית המשפט קמא, במהלכו לא עלה בידי המשיבים להפקיד את הסכום הנדרש תוך שהם נותרו במעצר, מעידה לכאורה על כך שסכום ההפקדה שנקבע אינו בהישג ידם.

19.      בנסיבות האמורות, ראיתי לנכון להפחית את סכום ההפקדה שנדרש כל אחד מהמשיבים להפקיד לסך של 30,000 ש"ח. בד בבד, יידרש כל אחד מן הערבים שנקבעו לחתום על ערבות כספית בסך של 250,000 ש"ח. יתר התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 15.7.2008 ייוותרו בעינם.

20.      בכפוף לאמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים מיום 28.7.2008 ושל המשיב 3 בתשעים ימים מיום 11.8.2008, או עד למתן פסק דין בת.פ. 8305/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ד באב תשס"ח (25.8.08).